שוב אנחנו פה..

סיפרנו לכם שחלק גדול מהסינגלים סביבנו הם אנשים שבאמצע החיים חוזרים לחיות לבד. הופכים מזוג לפרד. עם או בלי ילדים.
משבר? בהחלט.
שינוי? ועוד איך.

ואיך זה מתקשר אלינו?
את כל כאב הלב וכאב הראש שעוברים אלה שחוזרים להיות סינגלים ראינו וחווינו כאשר חבר משותף הודיע לנו שהוא עומד להתגרש. הוא שיתף אותנו בחששות המידיים שלו – יש לו כל כך הרבה דברים לטפל בהם בעקבות הגירושים שאין לו מושג איך הוא מוצא זמן ואנרגיות לטפל גם בכל הקשור למציאת מקום מגורים והפיכתו לבית – מקום נעים ומוגן לו ולילדיו, שהוא יוכל לארח בו בכיף חברים ובנות זוג פוטנציאליות לפרק ב'. לא היה לו מושג מה צריך לקנות כדי שהבית יהיה בית – ואנחנו ידענו בדיוק מה הוא צריך – מחד בית לגבר עם ילדים מצד שני סוג של דירת רווקים מפנקת.
כחברות החלטנו לסייע לו ולקחנו על עצמנו את הפרוייקט: החל ממציאת הדירה התפורה למידותיו (שהוגדרו על ידו – גודל, אזור, תקציב), דרך השיפוץ שהותאם לצרכיו, וכלה בקניית כל מה שדרוש לו בבית – החל מהפריטים הקטנים – כולל סט צלחות וכוסות, סכו"ם וכו' – וכלה בריהוט ועיצוב הבית- בהתאם לצרכיו וחלומותיו. אנחנו כיתתנו רגליים, השווינו מחירים, ערכנו רשימות של כל מה שנחוץ, ואז הצבנו בפניו מספר אופציות והוא הגיע רק לומר כן/ לא על פריט זה או אחר. כל הנטל הזה של "לדאוג לבית" הוסר מעל כתפיו – מה שאפשר לו להמשיך בשגרה הרגילה של העבודה ופגישותיו העסקיות ופינה לו זמן לטפל בענייניו האחרים.

לאורך התהליך גילינו שהוא לא שונה מגברים אחרים. הבנו שגברים עסוקים, עובדים, שנקרעים בין דרישות העבודה והתפקיד שלהם ובין תקופת הגירושין המאתגרת, מתקשים למצוא כוחות/ חשק/ אנרגיות/ סבלנות לטפל במציאת מקום מגורים, ובנוסף לא תמיד יש להם את הידע והיכולת להפוך החלל שמצאו לבית – חלל שנותן תחושה של בית ממש החל מרגע הכניסה אליו.

אבל אנחנו יודעות!
איתנו – כשעזב את בית המשפחה הוא עבר לבית של ממש, ולא לדירה עם אוסף פריטים שנותן תחושת ארעיות.
לא פחות חשוב – לילדיו היו חדרים, שבהרבה תשומת לב הותאמו אישית לילד ולתחביביו.
לא רק מיטה וארון.
גם בית של אבא הוא בית מהרגע הראשון ממש!

את החיוך וההקלה שהיו לו כשנכנס לבית, ואת שיחת הטלפון שקיבלנו ממנו לפני שנרדם בלילה הראשון, את המילים : "לפחות בגזרה הזו יש לי שקט. יש לי בית. יש לי בסיס אם" נצרנו בליבנו.

את הסיפוק האדיר שחווינו מכך שבאמת עזרנו לחבר, שאפשרנו לו להתפנות לטיפול בדברים אחרים – רגשיים ומשפחתיים בחייו, את ההבנה שהבית הזה שעזרנו לו ליצור הוא הבסיס שממנו אפשר להמשיך להתקדם ולהתייצב בחיים החדשים לאט לאט, את הסיפוק מכך שהורדנו מכתפיו נטל עצום, בתקופה של טרום-גירושים, בתקופה של שינוי ומשבר בחיים – את הסיפוק הזה לקחנו איתנו.

ואז – עם האושר וההקלה שלו ועם הסיפוק האדיר ששתינו חשנו – ידענו שאנחנו רוצות לעזור גם לגברים אחרים והתחלנו לרקום חלום. הבנו שזה הדבר הבא שלנו : "סינגליזם".