בצר לו הוא פנה אלי- תבואי איתי לקניות? – ברור! עניתי. הוא שלח לי את תוכנית הבית ודיברנו על הצרכים שלו, הרצונות שלו, החלומות.. הצעתי כמה הצעות, סידור שונה של הרהיטים, תוספת למטבח – והוא נורא אהב את הכל. ראיתי את התקווה מבצבצת. נסענו לאיקאה – הוא היה מאושר, ואני כל כך שמחתי לראות אותו כך, מחויך, רגוע יותר. ראיתי בעיני רוחי את הבית החדש שלו, את הילדים ששמחים לבקר, את החיים החדשים שלו.

הסיבוב באיקאה התארך – השעה היתה מאוחרת – והוא החליט לדחות את האיסוף ואת הרכישה הממשית למוצ"ש. "אני אבוא להעמיס את הכל עם חבר" הוא אמר. ביום ראשון – כשהתקשרתי לשאול- הוא אמר שלא היה לו זמן ללכת. הרכישה נדחתה שוב, ושוב, ושוב… האנרגית שלו ירדו, העצב חזר לקולו – וככל שניסיתי – לא הצלחתי לגרום לו להשלים את הרכישה. הוא המשיך לחיות בין 4 הקירות, על מזרון. זה לא היה בית.

הוא שקע והסתגר יותר ויותר. שלושה חודשים אחר כך אחכ הוא נפטר. ליבו שבור. צעיר מאוד. תחושת האשמה שלא ניסיתי יותר וההחמצה מלווים אותי מאז. אני באמת ובתמים מאמינה שאם היינו משלימים את הרכישה, אם היה לו בית ולא רק ארבע קירות, אם לילדים היה מקום לבקר בו, אם חברים היו שם איתו – היה לו קל יותר והוא היה פה איתנו.

המוות שלו הוא הצוואה שלו אלי – את התהליך שלא השלמתי איתו מאז אני משלימה עם סינגלים אחרים. אני רוצה להיות שם בשבילם בדרך לבית החדש שלהם – ולחיים החדשים שלהם. אני רוצה שיהיה להם טוב – ושהטוב הזה ישפיע על הסובבים אותם, על הילדים, על האקסית, על העבודה שלהם.

זה היעוד שלי. זה החלום שלי – לראות את הסינגלים שלי מחוייכים, שלווים, מקרינים את השמחה והשלווה הזו החוצה- בבית החדש שלהם.

ואם אתם מכירים סינגל כזה – אני אשמח אם תגשימו לנו חלום ותפנו אותו אלי. גם אם התקציב שיש לו לא גבוה – חשוב שידע שבכל תקציב ניתן לעשות בית.
אתם יותר ממוזמנים להפנות אלי חברים גרושים, פרודים, רווקים – וכל מי שאני יכולה ללוות אותו בדרך לבית החדש שלו.

תודה!